top of page
מדצמבר 1947 עד ספטמבר 1949 נמלטו או גורשו מבתיהם בין 600,000 ל־760,000 פלסטינים שהתגוררו בערים וב־440 הכפרים שנכבשו בידי יהודים במלחמת 1948... במחצית הראשונה של המאה ה־20 התרחש בחברה הפלסטינית תהליך מואץ של מעבר מאנאלפביתיות כמעט מוחלטת להתבססות מקיפה על העולם הכתוב. לאחר מלחמת העולם הראשונה נפתחו בפלסטין חנויות ספרים ובצדן פעלו ספריות, חנויות השאלה וחדרי קריאה ציבוריים. כל אלה העידו על התעוררות תרבותית וסייעו בהפצתם של ספרים ועיתונים לקהל הרחב (2004 Ayalon). תמורות יסודיות אלו נקטעו עם זעזועי 1948: אוספי ספרים פרטיים וציבוריים נספו וסיפורים אבדו עם האנשים שנשאו אותם עמם בזיכרונותיהם (שם). ממאי 1948 ועד סוף פברואר 1949 אספו עובדי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי... כ־30,000 ספרים, עיתונים וכתבי יד שהותירו אחריהם פלסטינים תושבי מערב ירושלים
(ג״מ, גל 1429/3)

מתוך הפתיחה למאמרו של גיש עמית ״מצבה משונה״


אנחנו בית שאוהב ספרים, כל הקירות בבית של ההורים שלי מלאים בספרים, הסבים והסבתות שלי כתבו ספרים ועדיין כותבים. יושבים בין מדפים עמוסים, קוראים וכותבים קוראים וכותבים.
 
בספריה הלאומית ישנם אלפי ספרים של פלסטינים, פליטים שנאלצו לעזוב את בתיהם בזמן הקרבות והותירו מאחור ספרים. ספרים פרטיים, עם שמות והקדשות וחותמות משפחתיות שמספרים סיפור על חיים שהיו פה.
 
בספריה יש אלפי ספרים, ברחובות שבהם אני גרה והולכת מידי יום, יש אלפי בתים, הם יחד עדים דוממים למה שהיה וכבר איננו.
הספרים נאספו בגאון, תוך כדי הקרבות תחת אש, על ידי אנשי בית הספרים הלאומי המסורים "מאחר שראינו שאם נמאן לעסוק בהצלת ספרים אלה, יחרץ גורלם לגניבה וכליון". בין הספרים כתבי יד, ספרים חתומים בעלי ערך סנטינמנטלי לבעליהם וערך מחקרי רב. הספרים אכן נשמרו היטב, בתחילה נשאו קוד המשייך אותם לבעליהם המקוריים, אך עם השנים הזיקה לבעלים המקוריים טושטשה ונעלמה, והקוד שונה לAP - Abandoned property רכוש נטוש.
 
מוחמד מונא הוא בעלים של חנות ספרים פוליטית חינוכית בשם
“The Educational Bookshop” בשייח׳ ג׳ראח. הוא מספר כך:


״כעבור שנים ערכתי הקרנה של הסרט ״שוד הספרים הגדול״* בחנות שלי. צופה ישראלי בקהל הביע את צערו וכעסו עם סיום הסרט ואמר שמדינת ישראל חייבת להשיב את הספרים לבעליהם החוקיים, מיד! אישה פלסטינית מבוגרת שגם נכחה בהקרנה הגיבה ואמרה (מבלי שקיבלה את רשות הדיבור), ״אנחנו לא רוצים רק את הספרים חזרה, אנחנו רוצים גם את המדפים, וגם את הבתים שבהם נמצאו.״ ... אני הסכמתי, זה יהיה אכזרי להשיב את הספרים מבלי להשיב את הבתים, זה כמו להחזיר נשמה ללא גוף.״  
*בני ברונר 2012,סרט שעוסק באוסף הספרים                 

בשבילי הספרים האלה הם עוד סימן לסיפור האחר שכל הזמן נכתב במקביל אלינו, שביל שאנחנו כחברה עוורים אליו.
הרחובות שבהם אני צועדת מבטאים ומנציחים את הסיפור, הגאווה שבשחרור, בעצמאות ובחופש: רחוב כובשי קטמון, יורדי הסירה, כ״ט בנובמבר. ובשביל אנשים אחרים, הסיפור הזה והרחובות הללו הם סמל
לאובדן ולאסון.
 
המחקר על האוסף הזה היו בשבילי, ואולי גם בשבילכם, הזדמנות להסתכל יותר לעומק - על הסימנים שבבתים, החתימות על הספרים. וגם אם לא נוכל לתקן, נוכל לראות, להקשיב ולכאוב.


המקורות המרכזיים לפרוייקט:
״אקס ליבריס - הסטוריה של גזל שימור וניכוס בספריה הלאומית בירושלים״
גיש עמית, 2014. 

״שוד הספרים הגדול״ בני ברונר 2012.

להרחבה וקריאה נוספת:
.Emily Jacir: ex libris, 2010-2012
Books, Not Soldiers", Mahmoud Muna״
השיטה השנויה במחלוקת שבאמצעותה נבנה אוסף הספרים של הספרייה הלאומית
בירושלים, הארץ 2015.



מוזמנים להיות בקשר: Ruthgvaryahu@gmail.com

על הפרוייקט

תאריך החזרה

רותי גבריהו

Screen Shot 2023-06-08 at 19.06.34.png

AP 3908

אני צועדת לויצ״ו יורדי הסירה 
מה שהיה הבית של ח׳ליל סכאכיני - ראו איש ספר

bottom of page